היא הייתה אז רק ילדה קטנה מה היא מבינה

לא היה לה את הכוח להתנגד לבן זונה

שהגיע והרס את הנשמה שבר את נפשנעל לה עם מפתח את הרגש

כן ומאז היא עוד צריכה להתמודד עם השריטה

לפעמים ללא רצון היא מאבדת את השליטה

על הדמעות זה קשה כשהן זולגות לה על הלחי

עשר שנים אחרי כל יום שלה נגמר בבכי

מחשבות דוקרות אותה בלב כמו תער חד

והאבסורד הוא שהיא לא יכולה לספר לאף אחד

כי היא מפחדת להזיק או לפרק את המשפחה

לפוצץ את הבועה

להעכיר את השמחה

אז היא קוברת רגשות עמוק בפנים

העמיסה עוד ועוד עד שהפכה חסרת אונים

היא נראית כל כך שקטה ולפעמים חסרת מילים

אבל סוערת מבפנים כמו ים מלא גלים

היא מחפשת בן אדם שאת ליבה ירפא

שיעזור להתמודד עם הכאב שלא מרפה

שתמצא בו אהבה ושלווה מקום בטוח

אולי בזכותו היא סוף סוף תוכל לנוח

מהרוח שרודפת

לא נותנת לה מנוח

שואבת את הכוח לא היא לא תוכל לשכוח

את כל מה שהיה

רוצה להתאהב

אבל הודפת כל אחד שמנסה להתקרב

יום אחד הכירה מישהו שהראה לה קצת חיבה

לא חשבה שזה יקרה אבל בסוף התאהבה

יותר מזה היא הצליחה לשתף ברגשות

במחשבות שמעיקות בכאב בחששות

וזה קשה לו

קשה לו שאהובתו סובלת

הוא רואה אותה בוכה ומבולבלת

וחושב על האדם החולני שבה פגע

מחבק אותה חזק ובעצמו עוד מנסה להירגע

הוא חש את כאבה כמו סכין בעצמותיו

כאב חד שכמוהו לא חווה לפניו

הוא עוטף אותה והיא מוצפת הרגשה טובה

כשהוא מבטיח לעולם לא להוסיף לכאבה

היא רוצה להאמין לו

לפתוח את הלב

פתאום איתו זה לא נראה כל כך קשה להתקרב

הוא מביט לה בעיניים

מחזיק לה את היד

אולי ביחד זה יותר קל מלבד